<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער הראשון</h1>
<h2>דף ג:</h2>
בריש סנהדרין (ג' ע"ב) גבי ונקרב בעל הבית אל האלהים כו' עד האלהים כו' הרי כאן ג', ראשון אין דורשין לפי שאין דורשין תחלות, ובהא סוגיא מיירי בהך עניינא דדורשין תחלות, ר"ל הפסוק הראשון אתא לגופיה ולא למניינא. נאמר אלהים למעלה ונאמר אלהים למטה, וכן נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה, דילפינן זה מזה במה מצינו או היקש וק"ו, או כלך לדרך זו נאמר דמים בפנים ונאמר דמים בחוץ, והך הוי מה מצינו. מצינו מיעוט אחר מיעוט משונה משאר אין מיעוט אחר מיעוט, ע"כ אטה לבבי לבאר המלה ההיא, כי רבים נשתבשו בה, פרק קמא דסנהדרין (ט"ו ע"א) מנא הני מילי, אמר שמואל עשרה כהנים כתיבי בפרשה חד לגופיה הנך הוו מיעוט אחר מיעוט לומר תשעה ישראל ואחד כהן, ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראל, קשיא. וארחיב נקבי המשכיות אע"פ שביארו רש"י ז"ל, בתחלה, ר"ל דכולהו כהן דהך פרשה קיימי אכהן קמא דכהן קמא אתא לגופיה למימר דבעי כהן ולא ישראל, והשני כמו כן למעט ישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכן ג' על הראשון, וכן ד' וכן כולם, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו ישראל, ולכך הוי תשעה ישראל וחד כהן. ויש לדקדק מנלן הא מניינא, אימא ראשון לומר כהן דוקא ושני מגלה על ראשון לומר אפילו ישראל, וי"ל דא"כ לכתוב האיש וה"א כהן, דקאי אכהן קמא ומניינא ידענא דאי לא אתא למניינא לכתוב והעריך ולא לכתוב לא האיש ולא הכהן והוה קאי אכהן קמא, ומדכתב כהן ש"מ דאתא למעוטי כהן מהך מניינא ולא למעוטי מנין אנשים, ולעולם כהן קמא ר"ל כהן דוקא מדלא כתב איש. ואימא חמשה כהנים וכו', הכי פירושא מנא לן דכולהו כהן קיימי אכהן קמא, אימא דכל חד וחד קאי אדלקמיה, כהן שני קאי על ראשון דראשון משמע דוקא כהן ובא שני עליו ואמר אפילו ישראל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ושלישי על שני דמשמע אפילו ישראל ואתא למימר דוקא כהן ורביעי קאי אשלישי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכן כולם אחד כהן לגופיה כיון שאותו שלפניו ר"ל אפילו ישראל, והכהן דקאי על אותו שר"ל כהן בא לומר אפילו ישראל משום אין מיעוט אחר מיעוט וכו'. ובזה ניחא גבי ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד, עד האלהים יבא דבר שניהם [הרי כאן שנים], למה לא אמר אין מיעוט כו' אפילו אינן מומחין, דכיון דאיצטריך למניינא לא דרשינן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, דאפילו אי כתב שופט ולא אלהים משמע מומחין מדאמר אם כן לימא קרא אל השופט, משמע דשופט משמע מומחה, דאל"כ צריך לי' למכתב אלהים, לומר דהוי בעינן מומחין, והא דאמרינן מאן דאית ליה דינא ליזיל גבי דיינא ר"ל רגיל לדון דינא, ושופט דקרא הוי משמע מומחה ולא רגיל. והכא גבי כהנים לא אמרינן ראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות משום דמצי למכתב האיש, וכהן אתא למניינא. משמע מתוך הירושלמי דריש מסכת הוריות דהיכא דאיכא ג' מיעוטי ממעטינן מינייהו דבר אחד אע"ג דאיכא למימר אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ודוקא היכא דלא מצינן למעט שלשה מיעוטי כמו שאנו דורשין בזאת היא העולה, וזה לשון הירושלמי, נפש כי תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו שלשה מיעוטי, התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור, בכל אתר את אמרת מיעוט אחר מיעוט לרבות וכאן את אמרת למעט, א"ר מתניא מיעוט אחר מיעוט וכו'. וכן משמע סוף פרק ד' וה' (ב"ק מ"ה ע"ב) דהיכא דאיכא ב' ריבויי ואיכא למדרשינהו לריבוי אחר ריבוי לרבות מוקמינן להו לרבות, והיכא דלא מצי למדרשינהו לרבות דרשינן להו למעוטי, גבי קשרו בעליו במוסירה דקאמר בגמרא מאי טעמא דר' מאיר, קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי וקאמר רחמנא דתם משלם דניבעי ליה שמירה פחותה והדר כתב רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דניבעי ליה שמירה מעולה, ויליף נגיחה דתם מנגיחה דמועד, ר' יהודה סבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ואמר רחמנא דתם משלם דנעביד ליה שמירה מעולה והדר כתב ולא ישמרנו כו' דנעביד ליה שמירה מעולה, הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט.
<h2>דף ד:</h2>
גורעין ומוסיפין ודורשין, יש מקומות דאמרינן הכי ויש מקומות דלא אמרינן הכי, אותה שבתחלת תיבה משימין אותה באיזה מקום שיהיה, כמו מרוח אשך דדרשינן מראו חשך, ח' של מרוח וא' של אשך אנו משנין אותן ממקומן, ושאר אותיות כמו שאתה מבין, אבל וחמישיתו יוסף עליו לא דרשינן חמישיות למשקל ו' אחרונה של חמישיתו ויהבינן ליה בין יו"ד לתי"ו והוה ליה חמישיות, וכן וא"ו דולטוטפת אנו מטילין בין פ"א לתי"ו מפני שהיא בתחלת תיבה.
<h2>דף טו.</h2>
בריש סנהדרין (ג' ע"ב) גבי ונקרב בעל הבית אל האלהים כו' עד האלהים כו' הרי כאן ג', ראשון אין דורשין לפי שאין דורשין תחלות, ובהא סוגיא מיירי בהך עניינא דדורשין תחלות, ר"ל הפסוק הראשון אתא לגופיה ולא למניינא. נאמר אלהים למעלה ונאמר אלהים למטה, וכן נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה, דילפינן זה מזה במה מצינו או היקש וק"ו, או כלך לדרך זו נאמר דמים בפנים ונאמר דמים בחוץ, והך הוי מה מצינו. מצינו מיעוט אחר מיעוט משונה משאר אין מיעוט אחר מיעוט, ע"כ אטה לבבי לבאר המלה ההיא, כי רבים נשתבשו בה, פרק קמא דסנהדרין (ט"ו ע"א) מנא הני מילי, אמר שמואל עשרה כהנים כתיבי בפרשה חד לגופיה הנך הוו מיעוט אחר מיעוט לומר תשעה ישראל ואחד כהן, ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראל, קשיא. וארחיב נקבי המשכיות אע"פ שביארו רש"י ז"ל, בתחלה, ר"ל דכולהו כהן דהך פרשה קיימי אכהן קמא דכהן קמא אתא לגופיה למימר דבעי כהן ולא ישראל, והשני כמו כן למעט ישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכן ג' על הראשון, וכן ד' וכן כולם, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו ישראל, ולכך הוי תשעה ישראל וחד כהן. ויש לדקדק מנלן הא מניינא, אימא ראשון לומר כהן דוקא ושני מגלה על ראשון לומר אפילו ישראל, וי"ל דא"כ לכתוב האיש וה"א כהן, דקאי אכהן קמא ומניינא ידענא דאי לא אתא למניינא לכתוב והעריך ולא לכתוב לא האיש ולא הכהן והוה קאי אכהן קמא, ומדכתב כהן ש"מ דאתא למעוטי כהן מהך מניינא ולא למעוטי מנין אנשים, ולעולם כהן קמא ר"ל כהן דוקא מדלא כתב איש. ואימא חמשה כהנים וכו', הכי פירושא מנא לן דכולהו כהן קיימי אכהן קמא, אימא דכל חד וחד קאי אדלקמיה, כהן שני קאי על ראשון דראשון משמע דוקא כהן ובא שני עליו ואמר אפילו ישראל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ושלישי על שני דמשמע אפילו ישראל ואתא למימר דוקא כהן ורביעי קאי אשלישי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכן כולם אחד כהן לגופיה כיון שאותו שלפניו ר"ל אפילו ישראל, והכהן דקאי על אותו שר"ל כהן בא לומר אפילו ישראל משום אין מיעוט אחר מיעוט וכו'. ובזה ניחא גבי ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד, עד האלהים יבא דבר שניהם [הרי כאן שנים], למה לא אמר אין מיעוט כו' אפילו אינן מומחין, דכיון דאיצטריך למניינא לא דרשינן אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, דאפילו אי כתב שופט ולא אלהים משמע מומחין מדאמר אם כן לימא קרא אל השופט, משמע דשופט משמע מומחה, דאל"כ צריך לי' למכתב אלהים, לומר דהוי בעינן מומחין, והא דאמרינן מאן דאית ליה דינא ליזיל גבי דיינא ר"ל רגיל לדון דינא, ושופט דקרא הוי משמע מומחה ולא רגיל. והכא גבי כהנים לא אמרינן ראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות משום דמצי למכתב האיש, וכהן אתא למניינא. משמע מתוך הירושלמי דריש מסכת הוריות דהיכא דאיכא ג' מיעוטי ממעטינן מינייהו דבר אחד אע"ג דאיכא למימר אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ודוקא היכא דלא מצינן למעט שלשה מיעוטי כמו שאנו דורשין בזאת היא העולה, וזה לשון הירושלמי, נפש כי תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו שלשה מיעוטי, התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור, בכל אתר את אמרת מיעוט אחר מיעוט לרבות וכאן את אמרת למעט, א"ר מתניא מיעוט אחר מיעוט וכו'. וכן משמע סוף פרק ד' וה' (ב"ק מ"ה ע"ב) דהיכא דאיכא ב' ריבויי ואיכא למדרשינהו לריבוי אחר ריבוי לרבות מוקמינן להו לרבות, והיכא דלא מצי למדרשינהו לרבות דרשינן להו למעוטי, גבי קשרו בעליו במוסירה דקאמר בגמרא מאי טעמא דר' מאיר, קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי וקאמר רחמנא דתם משלם דניבעי ליה שמירה פחותה והדר כתב רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דניבעי ליה שמירה מעולה, ויליף נגיחה דתם מנגיחה דמועד, ר' יהודה סבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ואמר רחמנא דתם משלם דנעביד ליה שמירה מעולה והדר כתב ולא ישמרנו כו' דנעביד ליה שמירה מעולה, הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט.
<h2>דף מ.</h2>
מצינו דיבר הכתוב בכמה דברים ודריש להו בתלמוד כאילו כתובים בדבר אחד, כגון הא דריש תמורה תלתא קרבנו כתיבי, וכן בריש היו בודקין (סנהדרין מ' ע"א) דבעי לאוכוחי שבע חקירות מעדים זוממים ורוצח ועיר הנדחת, אי לא דעבד צריכותא הייתי דורש כל החקירות כאלו כתובים בחד קרא, וכיוצא בזה אשכחן בזבחים ובשאר מקומות אין מספר.
<h2>דף עח.</h2>
מצינו תנאים סברותיהם הפוכות, שאחד ס"ל דמסברא יש לומר כך ולכך דריש קרא בענין אחד להוציא מן הסברא ההיא, ובר פלוגתיה אית ליה היפך מזאת הסברא ולכך דריש קרא בע"א, בסנהדרין בפרק הנשרפין (ע"ח ע"א) גבי הכוהו עשרה אנשים בעשר מקלות, שמהפכין סברותיהם דאיכא למאן דאמר כל נפש ואיכא למ"ד כל דהו נפש, וכן בערכין פרק אין מקדישין (כ"ה ע"ב) במחלוקת דר' יהודה ור' שמעון, דלר' יהודה אי לאו ג"ש דקדש קדש הוה אמינא מסברא בחנם ולר' שמעון אי לאו גזירה שוה דקדש קדש הוה אמינא מסברא בדמים.
